מעצר פתוח ביחידתו לרב"ט הנאשם בשימוש בסם מסוכן

1.             המשיב, רב"ט צבי ביטון, נאשם בשימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, על כי בשלוש הזדמנויות שונות השתמש בסם מסוכן מסוג קנאביס במקומות שונים מחוץ ליחידתו. התביעה הצבאית עתרה לעוצרו במעצר פתוח עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. השופט הנכבד קמא מצא כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ולכן הורה על שחרורו ממעצר. מכאן הערעור.

2.             כתב האישום מבוסס על אמרתו הראשונה של המשיב, שבה פירט את שלושת מעשי השימוש בסם המיוחסים לו. למחרת מסר אמרה שנייה, שבה טען נגד תנאי חקירתו הקודמת. הוא לא הכחיש את הודאתו: "שאלה: האם ביצעת שימוש ו/או החזקה בסמים מסוכנים במהלך שירותך הצבאי בנסיבות צבאיות ו/או אזרחיות? תשובה: עניתי לך על זה כבר אתמול" (אמרה מיום 17 במארס 2008, עמ' 3, ש' 5-3). באמרתו השלישית, שנגבתה יומיים לאחר אמרתו השנייה, חזר בו מפורשות מהודאתו: "הגרסה הראשונה שלי הייתה שיקרית. עשיתי זאת מכיוון שהיחס שקיבלתי פה היה יחס של זלזול" (אמרה מיום 19 במארס, עמ' 4, ש' 10-9). השופט הנכבד קבע כי מאחר שמלבד ההודאה אין ראיה כי העברות התרחשו, נדרש, להשקפתו, "דבר מה" מוגבר, וכזה לא מצא. הצדדים טענו בפניי בשאלת משקלה של אמרת ההפללה ובשאלת קיומו של דבר מה נוסף לתמיכה בהודאה. לא הייתה מחלוקת על קיומה של עילת מעצר במעצר פתוח בהתקיים ראיות לכאורה.

3.             עיינתי באמרת ההפללה. מדובר באמרה מפורטת וסדורה: המשיב פירט מועדי שימוש - מועדים מדויקים או טווחי זמן מצומצמים; מקומות שימוש - מועדון, חוף וגן ציבורי שכולם זוהו בשמם; דרכי שימוש - באמצעות "באנג" או "ג'וינט", כמה "ראשים הפיל"; ועוד. על פרטים מסוימים חזר כשנשאל אודותיהם שוב. הוא מודה בדברים אחדים ומכחיש רבים אחרים, כגון הכנת ה"ג'וינט", החזקת כלים, שימוש "בנסיבות צבאיות" ושימוש בסמים מסוגים שונים. המשיב מסר פרטים שונים, ואחרים - כגון שמות חברים לשימוש ומקום רכישת ה"באנג" - נמנע מלמסור למרות שנשאל אודותיהם. אף באמרה השנייה (שניתנה לאחר שנועץ בעורך דין) לא חזר בו המשיב, למעשה, מהודאתו. נוסף להעלאת טענותיו השונות, נשאל המשיב אם השתמש בסמים במהלך שירותו, אם החזיק כלים לשימוש בסמים, אם השתמש בסמים בנסיבות צבאיות, ואם השתמש בסמים במקרים נוספים על אלה שציין. על כל אלה השיב כי כבר ענה על השאלות בחקירתו הקודמת. יש לציין כי על חלקן ענה בחקירה הראשונה בחיוב, ועל חלקן - בשלילה. רק באמרתו השלישית הכחיש, כאמור, את המיוחס לו. משכך, בשלב זה משקלה הפנימי של האמרה גבוה, לכאורה.

4.             ככל שמשקלה הפנימי של ההודאה נמוך - נדרש לאימותה דבר מה נוסף מוגבר, ולהיפך. ראו לאחרונה ע/88/07 התובע הצבאי הראשי נ' סמל דרעי, פס' 12 (2008). בפסיקתו של בית המשפט העליון דעות שונות בשאלה אם יש להראות תוספות ראייתיות כבר בשלב המעצר. ראו הסקירה בע"מ/28/03 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט אל דמע, פס' 20-19 (2003). על פי פסיקתו של בית הדין הצבאי לערעורים, "ראוי להציג במקרה של הודאה שמשקלה אינו מלא, כבר בשלב המעצר, תוספת ראייתית, 'דבר מה נוסף', לתמיכה באמרה". ע"מ/85/07 התובע הצבאי הראשי נ' סמל אבן גיריביע, פס' 15 (2008). ראו גם ע"מ/31/06 התובע הצבאי הראשי נ' טור' נבון, פס' 6 (2006); ע"מ/27/07 טור' חבוב נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 10 (2007).

5.             כאמור, במקרה דנן כבר בשלב זה משקלה הפנימי של ההודאה גבוה, לכאורה. למעלה מן הצורך, ניתן להצביע כבר בשלב זה על די תוספות ראייתיות להודאתו של המשיב כדי לענות על הדרישות לאימות ההודאה. המשיב סיפר בהודייתו כי מעשה השימוש הראשון בסם נעשה ביום שלאחר יום הולדתו במועדון מסוים. המשיב ציין את הרחוב שבו מצוי המועדון. פרט זה אומת בחקירה, וכן העובדה כי באותו יום הורחק מקורס צבאי "סגור", ולכן יכול היה לצאת לבילוי באותו ערב (ולא בערב הקודם, המועד שבו חל יום הולדתו). אומת גם מחיר הכניסה למועדון שציין. המשיב סיפר כי מעשה השימוש השני היה בתחילת חופשת ה"רגילה" שלו, ומסר את מועד תחילת החופשה - שאומת אף הוא. לטענתו, השתמש בסם בשל תחושת בדידות, שחלקה נגרמה מכך שאביו אינו חי עמו, ואכן אושר שהוריו גרושים. כל אחת מאלה היא "ראיה המקימה ומציבה בסיס עובדתי להשוואת המציאות עם תוכן ההודיה ובדרך זו מאפשרת לבית-המשפט להעמיד במבחן את אמיתותה". יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון 136 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003). כך, למשל, מועד השימוש הראשון משתלב עם הזדמנות מעשית להשתמש בסם, והוא מועד מיוחד להימצאות במקום (יום ההולדת) - וכך מתקיים "מבחן ההזדמנות". לסיכום, שלל "דברי מה" מצויים בחומר החקירה. הם - כולם ביחד ואף חלקם - עונים על דרישת התוספת הראייתית להודאתו של המשיב, שמשקלה הפנימי, כאמור, גבוה.

6.             אכן, מדגימת השתן שמסר המשיב עלתה תוצאה שלילית לשימוש בסמים אף שנלקחה שמונה ימים לאחר השימוש האחרון שבו הודה. אינני מוצא כי עובדה זו מחלישה את חומר הראיות בצורה משמעותית. מומחית המעבדה לתרעולה, ד"ר רוטנברג, מסרה כי התוצאה "אינה סותרת ואינה מאשרת" את ההודאה. הזמן שחלף בין השימוש לבדיקה, אינו קצר. השוו: ע"מ/4/05 סמל מור נ' התובע הצבאי הראשי (2005) (מרחק שלושה ימים בין השימוש לבדיקה השלילית; הנאשם הושם במעצר פתוח).

7.             סופו של דבר: הודאתו של המשיב - משקלה גבוה. אימות פרטים שמסר בה, עלה כדי דבר מה די והותר. לאור מספר מעשי השימושים ונסיבותיהם לא נחלקו הצדדים בעניין התקיימותה של עילת מעצר במעצר פתוח, כאמור. המשיב ייעצר, אפוא, במעצר פתוח ביחידתו עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, י"ב בניסן התשס"ח, 17 באפריל 2008, בפומבי ובמעמד המשיב ובאי כוח הצדדים.

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                       ק' בית הדין
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: